לא. הקשר הוא לא שבני זוג מכינים ואוכלים את הדג הטעים אמור לארוחת שישי.

הקשר הוא ש"אתה אמור לעזור לי עם הילדים ולא לרבוץ על ספה" וש"את אמורה לדאוג שהבית יהיה נקי ומסודר כשאני חוזר מעבודה".
ה"אמור" או הלא "אמור" הם סעיפים בחוזה הזוגי שלרוב לא סוכמו. בבסיס כל מערכת יחסים ישנו חוזה לא כתוב של איך האנשים בה, צריכים להתנהל. מה מותר, מה אסור ומה חובה. 
למשל בין שני חברים קרובים, זה ברור שמאחלים אחד לשני מזל טוב ליום הולדת. "את/ה אמור/ה לאחל לי מזל טוב ליומולדת".
או אם מדובר בבני/ות זוג, סעיף בחוזה יכול להיות שלכל אחד מבני הזוג יש יומיים בשבוע של בילוי נפרד. את/ה לא אמור/ה לבלות עם החברים שלוש פעמים בשבוע.
כאשר סעיפים בחוזה הזה לא מדוברים, כל אחד רואה את החוזה הזה דרך עיניו, ואם יש חוסר התאמה בדרך הזאת, נוצרים קונפליקטים בין בני הזוג.
אז אם אתם פוגשים את הדג הזה, כדאי לשים לב ולהבין שיש כאן סעיפים בחוזה שצריך לדון בהם ולהגיע להסכמות.
החוזה הזוגי נבנה בשלבים מהרגע הראשון שמכירים תוך התאהבות, מפגשים, מעבר למגורים משותפים, יצירת משפחה והחיים בה. מה תפקידו של כל אחד מבני הזוג בכל שלב במערכת הזוגית. איך כל אחד "אמור" להתנהל ומה הציפיות ממנו.
מה שמיוחד בחוזה הזוגי הוא הדינאמיות שלו. החיים של כל אחד מבני הזוג ושל בני הזוג יחד מלאי שינויים שגורמים לכך שמה שסוכם קודם בחוזה כבר לא מתאים לאחד מבני הזוג או שניהם, ויש לפתוח את החוזה ולהגיע להסכמות חדשות שמתאימות לסיטואציה.
למשל: נולד ילד ראשון לבני הזוג והאישה יוצאת לחופשת לידה. זה מצריך שינויים בדרך בה מתנהל משק הבית. מה האחריות של כל אחד מבני הזוג בניהול משק הבית וטיפול בתינוק. יכולים להיות גם שינויים בזמן בילוי של כל אחד מבני הזוג מחוץ לבית, בילויים משותפים ואף מיניות.
לכן שינויים כאלה גורמים לעיתים למתח, ייאוש, אכזבה אחד מהשני ובסופו של דבר לקונפליקטים ומריבות. קשיים אלה קורים כאשר החוזה לא עודכן והותאם לסיטואציה החדשה בחיים, ויש חוסר התאמה באיך "אמורים" להתנהל בתוכה.
ועכשיו מעט פרקטיקה, מה עושים?
אם אתם חשים במתח במערכת היחסים, חווים תסכול, רבים ביניכם והמילה "אמור" נשמעת יותר ויותר, כנראה שמדובר בחוסר הסכמה בחוזה הזוגי. עצם הזיהוי הוא השלב הראשון בשיפור מערכת היחסים.
אחרי שהגעתם להבנה שיש לכם חוסר הסכמה בחוזה הזוגי, כדאי ליזום שיחה ביניכם. בשיחה כדאי לדבר על עצם ההבחנה שכנראה המריבות נובעות מחוסר הסכמה בהתנהלות ולנסות להגיע להסכמות. לשיחה כדאי להגיע לא בזמן מריבה, אלא כשהרוחות נרגעו. לקבוע מראש ולפנות זמן ללא הפרעות ככל הניתן.
השיחה היא בעצם משא ומתן מחודש על דרך ההתנהלות והצרכים שהתהוו אצל כל אחד מבני הזוג.
המשא ומתן מצריך הבנה הדדית של הצד השני, ויתורים מצד אחד ושמירה על גבולות אישיים מהצד האחר.
לעיתים הנושאים טעונים רגשית, נוגדים עקרונות אישיים או גורמים לטריגרים מהעבר, וניסיונות השיחה הופכים למריבות. ישנם מצבים בהם הפערים בין בני הזוג לא ניתנים לגישור.
אם יש תחושת תקיעות ומבוי סתום בניסיונות השיחה, כדאי לפנות לעזרה חיצונית של יועץ שילווה אתכם בתהליך.